טויטו נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. רכבו של התובע היה מבוטח אצל הנתבעת 1, חב' שירביט. הרכב נפגע בתאונה ביום 4.4.08 ונבדק על ידי שמאי מטעם שירביט, מר אברהם בן דוד, הנתבע 2.

לאחר שהרכב תוקן, בהתאם לחוות דעת הנתבע 2, מצא מנהל העבודה במוסך, מר וייצמן, כי גם האלטרנטור נפגע בתאונה, למרות שהדבר לא נכלל בחוות הדעת של הנתבע 2. על פי אישורו של התובע, הוחלף האלטרנטור, אך הנתבעת סירבה להכיר בתיקון זה כשייך לתאונה וסירבה להכיר גם בצורך בהחלפת רצועת מנוע ושמן מנוע, כנובעים מהתאונה.

התובע תבע משירביט הפרשי סכומים, בגין מרכיבי התיקון שלא הכירה בהם, ומהשמאי בן דוד, הנתבע 2, תבע התובע פיצוי בסך 1000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו, בשל עבודתו הרשלנית של הנתבע 2 ובשל יחסו המזלזל.

2.בדיון ביום 18.2.10 הסכימה שירביט להכיר במרכיב של החלפת רצועת מנוע, ונותרה המחלוקת לגבי האלטרנטור (לרבות מרכיב העבודה שבהחלפתו).

בעניין זה הגיש התובע חוות דעת של השמאי אדיב חברוני, ובדיון נוסף נשמעו עדויותיהם של שני השמאים וגם של מר וייצמן, מנהל העבודה במוסך.

3.אין מחלוקת כי הבורג של גלגל הארכובה נשבר בתאונה (התצלום, מוצג ת/ 1).

השמאי מר חברוני הסביר את חוות דעתו, במיוחד באמצעות התרשים ת/ 2, שמראה כי אותה רצועה חובקת את גלגל הארכובה ואת האלטרנטור. מר חברוני הסביר כי הפגיעה, בתאונה, בגלגל הארכובה, והשלכת המכה על אותה רצועה, השפיעו על ציר האלטרנטור וגרמו להתעקמותו. התעקמות זו יכולה להיות מזערית, באופן שבהחלט אפשר שהשמאי בן דוד לא הבחין בה בעת שבדק את הרכב, אלא היא אובחנה רק לאחר שהסתיימו עבודות התיקון.

מנהל העבודה במוסך "ניסידן", מר וייצמן, העיד כי לאחר סיום העבודה הניעו את המנוע, ונתגלו בו רעידות. לדבריו, רעידות אלה נובעות מחוסר איזון, והוא הבחין כי הגורם לכך היה ציר האלטרנטור אשר "זרק", וכאשר ניתקו אותו, חדלו הרעידות. סיבוב של האלטרנטור על צירו הראה שאמנם הציר שלו התעקם. לא היתה מחלוקת בין בעלי המקצוע, כי במקרה כזה יש צורך להחליף את האלטרנטור.

מר וייצמן העיד כי כשגילה זאת, הוא אמר לבעל הרכב (התובע) להתקשר לשמאי בן דוד על מנת ליידע אותו בדבר, והתובע אמנם ניסה להשיג את השמאי, אך מר וייצמן אינו יודע אם השיגו בטלפון. אין מחלוקת כי התובע אישר למוסך להחליף את האלטרנטור, והדבר נעשה על פי אישורו.

הנתבע 2, השמאי מר בן דוד, טען - הן בכתב הגנתו והן בעדותו בביהמ"ש - כי הוא עמד בקשר רציף עם המוסך, במהלך התיקונים ברכב, ואף ביקר שם מספר פעמים, אולם לא נמסר לו אודות הצורך שנתגלה בהחלפת האלטרנטור. מר בן דוד "גילה" את החלפת האלטרנטור רק כשקיבל את חשבונית התיקון מהמוסך, ובה מצא, להפתעתו, תיקון זה, שלא אושר על ידו.

אין מחלוקת כי בשלב זה פנה מר בן דוד למוסך וביקש לראות את האלטרנטור הלקוי (ואת הציר שלו שהתעקם), אך באותו שלב כבר לא היה האלטרנטור שהוחלף בנמצא, ולא ניתן היה להציגו.

מר בן דוד לא שלל את הסברו המקצועי של השמאי מר חברוני, לגבי האפשרות שציר האלטרנטור התעקם כתוצאה ממכת-התאונה, וכי ההתעקמות היתה כזאת, שהוא לא גילה אותה כאשר בדק את הרכב והכין את חוות דעתו. כל שאמר לעניין זה הוא: "אני לא יכול להתייחס לנזק שלא ראיתי" (בעמ' 8 לפר').

4.לאחר ששמעתי את העדים, מסקנתי היא כי אין כאן מחלוקת מקצועית של ממש, אלא "תקלת תקשורת": התובע הוכיח במידה הדרושה - באמצעות חוות הדעת והעדות של השמאי, מר חברוני - כי ההתעקמות של ציר האלטרנטור אירעה בתאונה שבה מדובר. כאמור, אין מחלוקת כי אם כך הדבר, היה צורך להחליף את האלטרנטור, במסגרת תיקון נזקי התאונה.

המקובל, במקרה כזה, הוא לזמן את השמאי מטעם חברת הביטוח (מר בן דוד) על מנת שיראה את הנזק הנוסף שאותר על ידי המוסך ויתקן את חוות דעתו באופן שיכלול גם את תיקונו של נזק זה. במקרה דנן, מנהל העבודה במוסך אמנם העמיד את התובע על הצורך ליידע את השמאי בעניין האלטרנטור, אך ככל הנראה, בנקודה זו אירעה "תקלת התקשורת" שגרמה לכך שהשמאי מר בן דוד לא ידע על עניין האלטרנטור בזמן אמת, אלא רק כשקיבל את חשבונית המוסך. לו עדיין נמצא אז במוסך האלטרנטור שהוחלף, אפשר שמר בן דוד היה מאשר הוספת תיקון זה, אך משלא הוצג לו האלטרנטור שניזוק, הוא לא היה מוכן לאשר נזק שלא ראה, עמדה שניתן להבין, מנקודת מבטו.

התובע טען כי הוא התקשר אל השמאי מר בן דוד וביקש ממנו להגיע למוסך לראות את האלטרנטור שהוחלף, אך מר בן דוד סירב לכך. התובע לא הוכיח מתי שוחח עם השמאי בן דוד, ואני מאמינה למר בן דוד כי עניין האלטרנטור נודע לו לראשונה, רק כשקיבל את חשבונית המוסך, ואז כבר לא היה האלטרנטור הניזוק בנמצא.

5.מסקנתי היא, איפוא, כי התובע הוכיח כנדרש שהחלפת האלטרנטור היתה דרושה בשל התאונה, והוא זכאי לקבל משירביט את התשלום בגינה, בצירוף התשלום עבור החלפת רצועת המנוע, פריט שבו שירביט הסכימה להכיר.

לא הוכח כי היה צורך, בשל התאונה, בהחלפת שמן המנוע (בעלות של כ- 220 ₪).

התובע לא הוכיח את תביעתו כנגד השמאי בן דוד: מעדותו של מר וייצמן התרשמתי כי מר בן דוד אמנם קיים קשר עם המוסך, לגבי תיקון הרכב, ואף ביקר שם במהלך התיקון. אני מאמינה למר בן דוד כי הוא לא ידע על הממצא המאוחר לגבי האלטרנטור, אשר הוחלף על פי אישורו של התובע, וכי למד על כך רק כשקיבל את חשבונית התיקון. העד המומחה מטעם התובע, השמאי מר חברוני, העיד כי אפשר בהחלט שההתעקמות של ציר האלטרנטור לא תובחן על ידי השמאי הבודק, בנסיבות של הנזק שבו מדובר, אלא תתגלה רק בתום עבודות התיקון, כפי שאירע במקרה זה. לפיכך מסקנתי היא, שהתובע לא הוכיח כי השמאי מר בן דוד התרשל בעבודתו או כי ביצע כלפיו עוולה כלשהי, שמצדיקה לחייבו בפיצוי שנתבע ממנו.

6.על פי האמור, אני מקבלת את תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 1, למעט לגבי המרכיב של החלפת שמן המנוע.